החלטה בתיק ת"א 7299/07

1.                  בפני בקשה למתן ארכה ובקשה דחופה לתיקון טעות סופר בפסק דין ו/או בקשה לביטול פסק דין מחמת טעות ו/או הטעיה.

2.         עסקינן בפסק דין שניתן ביום 14.4.10 בדיון במסגרתו נכח המבקש אשר ייצג אף יתר הנתבעים שהינם בני משפחתו ללא עורך דינו.  כמפורט בבקשה בין הצדדים התנהלו הליכים רבים בפני מספר מותבים שעסקו בין השאר בחניית רכביהם של המבקשים בסמטא בסמוך לביתם.

            בדיון שהתקיים ביום 6.5.08 הסכים ב"כ המשיב שיש מקום שתינתן החלטה שמונעת חניה מקבילה, אולם לא עלה מדבריו שיש מקום למנוע חניה בכלל של המבקשים בסמטא.

            לאורך כל הדיונים בתיק זה ובתיקים המאוחדים ביקש בית המשפט את הסכמת הצדדים לצו לפיו תותר חניה בצד אחד של הסמטה.

            בדיון ביום 14.4.10 הגיע המבקש שאינו מיוצג והסכים למתן צו כאמור בצו המניעה הזמני, אולם פסק הדין קבע שהמבקש הסכים למתן צו קבוע ועל כן ניתן צו קבוע לפיו נאסר על המבקשים לחנות כל כלי רכב בסימטא וכן צו המונע מהמבקשים להפריע למעבר חופשי של המשיב בסימטא.

            בהמשך אותו יום במסגרת דיון בקשה לביזיון בית המשפט שהוגשה, קבע מותב זה שבצו הזמני נקבע שנאסר על המבקשים לחנות בסימטא באופן שימנע או יפריע מעבר לכלי רכב, דהיינו לא איסור גורף על חניה, ועל כן לא הפרו המבקשים הצו.

            בהמשך, ביום 24.5.11 התקיים דיון נוסף בפני מותב זה בבקשה נוספת של המשיב לבזיון בית המשפט. גם שם קבע בית המשפט שאין כל הפרת הצו שכן בית המשפט לא שוכנע מתמונות שהוצגו בפניו שכלי הרכב חוסמים את המעבר.

            על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים רק בדיון הערר הוברר למבקשים שנפלה טעות בפסק הדין שכן הצו לו הסכימו הינו הצו שניתן במסגרת הבקשה לצו המניעה הזמני  האוסר חסימת המעבר ולא הצו הקבוע האוסר  באיסור גורף חנית כלי רכב במעבר.

 3.        המשיב מתנגד לבקשה זו. לטענתו אין כל הליך של בקשה לביטול פסק דין בטענה שפסק הדין ניתן בטעות ו/או הטעיה.

4.         דיון משפטי :

            העיקרון של סופיות הדיון הינו עיקרון בעל ערך חשוב בשיטת משפטנו.

            המבקש לבטל פסק-דין, המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם-פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על-פי משפט החוזים, כגון תרמית, טעות, הטעייה, כפייה וכיוצא באלה.

            המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענת פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין נמצאת בדיני החוזים, העוסקים בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. על-כן, חלותם של דיני החוזים נובעת מן האופי החוזי המובהק של פסקי-דין בהסכמה. בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק-דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם.

 
כך למשל בע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט, בעמ' 46-47, קבע ביהמ"ש העליון כי:

"...ניתן לבטל פסק-דין, אשר ניתן על יסוד הסכם-פשרה בין הצדדים וניתן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק-הדין... בין היתר, ניתן לבטל פסק-דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק-דין... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך הענין שלפנינו, צריך שתהיה מן הסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה...".

            ברע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה, פ"ד נה (5) 592,  597   נקבע שהלכה היא שפסק הדין שניתן בהסכמה והוסכם כי הוא יהיה סופי ויסיים את המחלוקת בין הצדדים, אין לפתחו אלא במקרים נדירים כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות היוצר בעליל מצב של אי צדק.

            חלותו של חוק החוזים בענין זה נובעת מן האופי החוזי של פסק הדין בהסכמה. השאלה שיש להכריע בה היא אפוא, האם העובדות הנטענות בבקשה מקימות למבקש עילה לביטול ההסכמה בטענה של טעות, מכוח סעיף 14 לחוק החוזים. -